הפרעת מַבחנה
יפעת
ארליך
מקור ראשון 03.02.12
החוק להסדרת תרומת ביציות בישראל עבר, בתי החולים
הציבוריים חויבו לספק את השירות – אבל כל זה נשאר על הנייר. נשים ישראליות הנזקקות
לתרומת ביציות כדי ללדת עדיין נאלצות לקבלה מחו"ל במחירי עתק. ולגמרי במקרה, רוב
רופאי ההפריה הבכירים בבתי החולים הציבוריים מתפרנסים יפה גם מייבוא ביציות
מחו"ל
"למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?"
שואלת חנה בקול סדוק. "אני מתקשרת לכל מחלקות הפוריות ושואלת אם כבר אפשר
לקבל תרומת ביציות בארץ, ובכולן אומרים לי שלא. מאז שחוק הביציות עבר כבר חלפה שנה
וחצי. למה לא נערכו מראש למימוש החוק?"
בתום עשר שנים של טיפולי פוריות מכל סוג
אפשרי, חנה (שם בדוי), אישה בשנות השלושים לחייה, החליטה לנסות כיוון חדש. היא
הבינה שאם תזכה לחבק ילד, הוא לא יהיה עצמה ובשרה – אלא תוצר הפריית מבחנה בין
זרעו של בעלה לביצית של תורמת זרה. אבל היא, חנה, תהיה זו שתישא אותו ברחמה תשעה
חודשים ותלד אותו. "עברתי כבר שלושה מחזורי טיפול של השתלות עוּבּרים מתורמת
מקייב", היא מספרת. "את הטיפול, שעולה 5,000 אירו, עברתי דרך בית חולים
פרטי בארץ. הפרו את הביציות בחו"ל, ואז הטיסו את העוברים לישראל. אבל זה לא
הצליח, הם לא נקלטו. בגלל טלטולי הדרך שהעובּרים חווים, הסיכויים להריון פוחתים.
אם אטוס לחו"ל כדי שהשתלת העוברים תיעשה שם, הסיכויים יהיו טובים יותר - אבל
אני מפחדת. זה קושי אדיר: כלכלית, גופנית ובעיקר נפשית.
"מעיק לחשוב שהילד שאת כל כך רוצה
הוא לא ממך, לא מהגנים שלך. נכון שזה מבעלי, אבל גם ממישהי זרה. לכי תדעי איך הוא
ייצא, גם ביופי וגם באופי. בגלל זה אני כל כך רוצה לקבל תרומת ביצית פה בארץ. אני
רוצה שהילד יהיה יהודי מלידה. שלפחות יהיה מהעם שלי. אלה החיים ואני צריכה להתמודד,
הבעיה היא שהמדינה ממש לא עוזרת בתחום. כל מיני חוקים טיפשיים מיישמים, ודווקא
מחוק הביציות, שהיה יכול לאפשר את זה, לאף אחד לא אכפת".
90 מיליון שקל בשנה
תרומת ביציות הייתה מותרת בישראל כבר משנת 1986, אך התורמות יכלו להיות רק נשים בטיפולי
פוריות, שמוכנות להעביר לאחרות באופן אנונימי ואלטרואיסטי ביציות עודפות מתהליך
ההפריה. בשנת 2000 חלה ירידה דרמטית בתרומת הביציות בישראל, אחרי שהתברר שרופאים שאבו
מנשים ביציות בכמויות מופרזות ובניגוד להסכמתן, והשתמשו בהן כ'תרומה' לנשים אחרות –
שכמובן שילמו במיטב כספן. לצד שקיעת תרומת הביציות בארץ, החלה לשגשג תעשיית טיפולי
הפריה על בסיס ביציות מחו"ל. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מדי חודש מקבלות
כ-250 ישראליות תרומת ביציות מתורמות שאינן אזרחיות הארץ. ההפריה נעשית
בחו"ל; ההשתלה ברחמן של הנתרמות מתבצעת כאמור בחו"ל או בארץ. התורמות הן
נשים מאוקראינה, צ'כיה, רומניה, קפריסין, ספרד, הודו, דרום אפריקה וארצות הברית. העלות
בעבור הנתרמת היא כ-30 אלף שקל לטיפול, והשוק כולו מגלגל לפחות 90 מיליון שקל
בשנה.
בקיץ 2009 התפוצצה פרשת ביציות נוספת,
כאשר המשטרה ברומניה פשטה על מרפאה שהפעילו שם רופאים ישראלים לצורך תרומת ביציות
לישראליות. הפשיטה המתוקשרת, מאסר הרופאים וחשיפת העובדה שהמרפאה פעלה ללא אישור ממשרד
הבריאות הישראלי, הגבירו בארץ את המאבק למען חקיקת חוק שיחזיר את תרומת הביציות
הביתה, לישראל. וכך, ביוני 2010 הושם קץ לעשור של דיונים,
עיכובים, דחיות ותירוצים, וחוק הביציות נחקק.
לפי החוק שהתקבל, אישה בת 18 עד 54 הסובלת
מבעיות פריון תוכל לבקש תרומת ביצית, במימון סל הבריאות. מהעבר האחר של ההליך
הוסדרה באופן חוקי האפשרות של נשים ישראליות בריאות בנות 20 עד 35 לתרום ביציות כאן
בארץ, ולקבל פיצוי כספי תמורת שאיבתן מגופן – 9,000 שקלים ועוד אלף
כ"הוצאות". החוק קובע שהתורמת תישאר אנונימית, ושהתינוק שנולד מתרומתה
ייחשב לילדהּ של מקבלת התרומה. כן הוחלט כי יוקם מאגר חסוי, שבו יוכל מי שמלאו לו
18 שנה לברר אם נולד מתרומת ביצית, בלי לקבל מידע על זהות התורמת. זוגות המבקשים
להינשא ואחד מהם נולד מתרומת ביצית, יוכלו לברר במאגר אם יש ביניהם קרבה גנטית.
שמחתן של הנשים המשוועות לילד התגלתה כמוקדמת.
החוק אמור היה להיכנס לתוקף בתוך תשעה חודשים מיום קבלתו בכנסת, אך משרד הבריאות
התמהמה בניסוח תקנותיו. ביוני 2011 פנתה עו"ד חיה רודניצקי-דרורי אל היועצת
המשפטית של משרד הבריאות, ובשמו של זוג חשוך ילדים שכבר הוציא 350 אלף שקל על תרומת
ביציות ופונדקאות בחו"ל, דרשה שהמשרד ינסח את התקנות לחוק. "בבירור
שערכו מרשיי במרכזים רפואיים מובילים בארץ", כתבה, "התברר כי אין כרגע
תרומת ביצית מאישה יהודייה בארץ, מכיוון שהרגולציה לא הושלמה, לא הותקנו תקנות
משרד הבריאות להפעלת החוק, ואין מאגר מידע מוגן כפי שדורש החוק. תורמות פוטנציאליות
חוששות לתרום ביציות ולהיחשף, כי אין מנגנון ואין תקנות שיגנו עליהן מפני תביעות
בעתיד".
שלושה שבועות אחר כך העביר משרד הבריאות
את התקנות לחוק. באוקטובר 2011 הן אושרו בכנסת, בשעה טובה ומוצלחת. ב-1 בדצמבר שלח
משרד הבריאות חוזר למנהלי בתי החולים ומנהלי יחידות IVF (In Vitro Fertilization - הפריה חוץ-גופית), ובו
הוראות מפורטות כיצד יש ליישם את חוק הביציות. החוזר מבהיר כי "כל יחידת IVF
המוכרת על ידי משרד הבריאות מחויבת לספק שירות זה בנגישות וזמינות
ראויים לכל הפונים, ולמען הסר ספק – זאת כחלק מתנאי הרישיון של היחידות".
אך האם החוק, שלידתו הייתה כרוכה בייסורים
כה רבים, אכן מיושם? נשים הזקוקות לתרומה טוענות כי התשובה שלילית. כדי לבדוק את
טענתן פניתי לתשע מחלקות פוריות בבתי חולים ציבוריים והצגתי עצמי כאישה המעוניינת לתרום
ביציות. רק בבית החולים הלל יפה התייחסו לפנייה ברצינות. במחלקות בשישה בתי חולים
אחרים נאמר כי לא ניתן כלל לתרום, ובשתיים הנותרות לקחו פרטים והבטיחו לחזור. אני
עוד מחכה.
קודם לדאוג לילדים הקיימים
גם רינה, שם בדוי, עדיין מחכה. "אני
יודעת שגם מתרומת ביצית אין לי סיכויים רבים להרות, אבל אני בכל זאת רוצה לנסות
בפעם האחרונה", היא אומרת. "הבעיה היא שמדובר בסכומי עתק".
את בנה הראשון ילדה רינה בהריון רגיל. אחר
כך החלו הסיבוכים, ואיתם ההוצאות הכספיות הרבות. "בתי הקטנה נולדה מתרומת
ביצית ובפונדקאות באוקראינה. התהליך עלה לנו 200 אלף שקל. בגלל העלויות האדירות, רק
עכשיו אנחנו מתחילים לחשוב על בית. כשהתחלתי לברר שוב על תרומת ביציות, בעלי אמר
שקודם אנחנו צריכים לדאוג לגג לילדים הקיימים ורק אחר כך לחשוב על הבאים. למה זה
צריך לעלות כל כך הרבה? למה לא מיישמים את החוק בארץ? הרי שנים נאבקו עליו".
חוק הביציות, חשוב להדגיש,
הוא חוק מורכב ורגיש. הוא מחייב את מחלקות הפוריות להקים ועדות, לשלם תמורת
הביציות שנתרמות בארץ, להתחבר למאגר החסוי שהקים משרד הבריאות ועוד שלל פרוצדורות.
לא פלא שבתי החולים מנסים להתחמק מיישומו. אבל לצד הקשיים האובייקטיביים, כך
טוענות נשים הממתינות לתרומת ביציות, מתחבא גם ניגוד אינטרסים, שכן רבים מן
הרופאים בתחום אוחזים בשני כובעים: בראשון הם מנהלים או רופאים בכירים במחלקות IVF של בתי חולים ממשלתיים
וציבוריים, ובכובע השני הם רופאים פרטיים המשתילים ביציות מחו"ל באמצעות בתי
חולים פרטיים או קליניקות בארץ ומחוצה לה. אם יתאמצו ליישם את החוק ברפואה
הציבורית, תיפגע אנושות ההכנסה שלהם ברפואה הפרטית. ומכיוון שחשש לניגוד אינטרסים
כזה קיים לא רק בנושא חוק הביציות, יש לאזרחי ישראל סיבה טובה לתהות האם בריאותם
נמצאת בידיים טובות.
"הרופאים עושים הרבה מאוד כסף
מהטיפולים בחו"ל", אומרת רינה. "הרבה רופאים התעשרו מזה. למה שהם
יפגעו לעצמם בעגל הזהב? זה ידוע, ובכל זאת אף אחד לא עושה כלום. אני באופן אישי
הגעתי כמה פעמים אל רופאים בשירות הציבורי, והם הפנו אותי אל הקליניקות הפרטיות
שלהם. זה קרה לי בעבר עם ניסיונות כושלים של תרומת ביצית כפי שהתאפשר אז. גם היום,
אחרי חקיקת החוק, אישה שתגיע לבית חולים ציבורי או למרפאה של קופת חולים ותבקש
תרומת ביצית, תופנה על ידי הרופא אל המסלול הפרטי. יהיו גם רופאים שילחשו לה: בואי
אליי לקליניקה, אני אעשה לך את זה הכי מהר והכי טוב. והאישה? היא תלך. היא תרוץ,
כי בשביל ילד, נשים מוכנות לעשות הכול".
כדי לבדוק את טענת ניגוד האינטרסים,
פתחנו תיבת דואר אלקטרוני ושלחנו פנייה פיקטיבית לרופאים שונים, כביכול בשמה של
אישה הזקוקה לתרומת ביצית. לדמות הכותבת הענקנו את השם נעמה ופרטים ביוגרפיים שמאפיינים
רבות מהנשים הממתינות לתרומה כזו. "שלום רב. אני אישה בת 49, אם לשני ילדים
בוגרים שכבר הרבה שנים רוצה מאוד עוד ילד", נאמר בפנייה. "המצב שלי כרגע
הוא שהריון כזה אפשרי רק עם תרומת ביצית, מפני שהביציות שלי לא טובות וגם המחזור
לא סדיר. שמעתי עליך טובות ונפלאות. האם אתה עובד מול קייב? יש לי קצת חשש
לנסוע לארץ זרה וגם לקבל תרומה ממוצא אחר. האם שווה להמתין ליישום חוק תרומת
הביציות בארץ, או שייקח עוד הרבה זמן עד למימושו וחבל על כל יום שעובר? תודה,
נעמה".
את המכתב הזה שלחנו למשל לפרופ'
אבי בן-הרוש. בחלק מהזמן, בן-הרוש הוא מנהל השירות לשימור פוריות במחלקת IVF בבילינסון, בית חולים ציבורי. בשעות אחרות
הוא מפעיל מרפאה פרטית בשכונת כוכב-הצפון שבתל-אביב. באתר האינטרנט של מרפאתו מוצע
טיפול של תרומת ביציות.
פרופ' בן-הרוש מיהר לענות. "היי.
אני עובד עם קייב והעוברים מגיעים טריים באינקובטור לארץ וההחזרה מתבצעת באסותא
(בית חולים פרטי – י"א), כך שאין צורך שתיסעי. לצערי לא צפוי שינוי בארץ
בטווח הקרוב, ולדעתי גם בטווח הרחוק, ומפאת הגיל לא הייתי ממתין... את מוזמנת
להתקשר אליי ונקבע בהקדם".
מדוע כה ברור לפרופ'
בן-הרוש כי בארץ לא צפוי שינוי, בטווח הקרוב או הרחוק? הרי החוק התקבל, התקנות נקבעו,
ומשרד הבריאות כבר הורה לכל יחידות ה-IVF לאפשר תרומת
ביצית? אולי מפני שביחידה בבילינסון שבה עובד בן-הרוש, רישומו של החוק אינו ניכר,
כפי שעולה משיחת טלפון שערכנו:
שלום, הגעתי למרפאת נשים פריון בבילינסון?
"כן".
רציתי לדעת, אפשר כבר לתרום אצלכם
ביציות?
"לא. עדיין לא".
מתי יהיה אפשר?
"לא יודעת".
דוברות בית החולים בילינסון
סירבה לאפשר לנו לראיין את בן-הרוש, או כל רופא אחר מהמחלקה, והסתפקה בתגובה: "בשלב זה בית החולים לא ערוך לתת שירות זה, וככל הידוע לנו המצב
דומה לבתי חולים אחרים בישראל. פרטיה של התחקירנית לא נלקחו כיוון שאין ברצוננו
לייצר ציפיות ומצג שווא. לעניין הטענה על ניגוד אינטרסים של פרופ' בן-הרוש - הרופא
אינו נציג מטעם בית החולים ליישום החוק".
"הציבור לא מתנפל"
נעמה הפיקטיבית שלנו פנתה גם
למייל של פרופ' יוסף איצקוביץ, מנהל מחלקת פוריות בבית החולים הממשלתי רמב"ם.
בתגובה הוא שלח את מספר הטלפון האישי שלו.
שלום, מדברת נעמה. שלחתי לך
אימייל.
"כן, במה אני יכול
לעזור לך?"
רציתי לשאול, האם כדאי להמתין
ליישום חוק תרומת הביציות בארץ?
"אין לי מושג. זה יכול לקחת
זמן".
יש איזו הערכה?
"לי אין. זה יכול לקחת
חודשים, שנה, שנתיים. לא יודע".
אז מה אתה מציע לי? אני בת 49.
"אם יש לך עניין
בתרומת ביציות, את צריכה... אנחנו עובדים עם קייב. באלישע (בית חולים פרטי -
י"א) עובדים עם קייב. אין צורך לנסוע לשם. את צריכה ליצור קשר עם מי שמרכז את
הנושא, האחות לורה, להיפגש איתה... זה יכול להיות ביום שאני נמצא שם".
איצקוביץ לא יכול להעריך כמה זמן יעבור עד
שהחוק ייושם; אנחנו לא יכולים להעריך האם הוא עושה כל שביכולתו כדי ליישם את החוק
הזה במחלקה שבניהולו ברמב"ם, או שמא הוא מעדיף שהלקוחות – גם כאלה שפנו אל
המייל ה'ציבורי' שלו בבית החולים, כפי שעשינו אנחנו – יעברו אל המסלול הפרטי.
כשפנינו אל המחלקה ברמב"ם והצענו לתרום ביציות, אמרה לנו המזכירה שעדיין אי
אפשר לעשות זאת. היא אפילו לא טרחה לרשום את פרטי הפונה כדי לחזור אליה, אם תהיינה
התפתחויות.
פרופ' איצקוביץ בחר שלא להתראיין לכתבה.
מבית החולים רמב"ם נמסר כי
"חוק תרומת ביציות אמנם אושר בכנסת (לאחר עשור של דיונים), אך עקב מורכבותו,
יישומו בשטח דורש היערכות רבה שטרם הסתיימה. בשיחת הטלפון פרופ' איצקוביץ התרשם
מדחיפות המקרה ועל כן הציע לפונה את הפתרון היחיד הזמין באופן מיידי, דהיינו תרומת
ביצית מחו"ל. יחידת ה-IVF ברמב"ם תומכת ונערכת
ליישום החוק, בדומה ליחידות ה-IVF האחרות בארץ. כולנו תקווה
שנוכל להציע את השירות הזה לנשים הפונות אלינו בהקדם האפשרי".
במחלקת פוריות בבית החולים שיבא בתל-השומר
נראה כי מתייחסים ביתר רצינות לחוק שכבר נחקק. "אנחנו רושמים ונחזור אלייך,
כי זה צריך להיכנס בקרוב מאוד", נאמר לנו במזכירות המחלקה. עד כמה קרוב? "תוך חודשיים", העריכו שם. לעומת
זאת, מנהל יחידת הפריון וההפריה החוץ-גופית בשיבא, פרופ' שוקי דור, היה הרבה פחות
אופטימי. כמו רבים מעמיתיו, גם דור מנהל במקביל קליניקה פרטית. כששלחנו פנייה
כתובה לאתר האינטרנט שלו, שבו הוא מציע טיפולי השתלת ביציות בקייב, קיבלנו תשובה נחרצת:
"לדאבוני אין תרומות בארץ. רק בקייב".
דוברות בית החולים שיבא
אפשרה לנו לברר את הסוגיה ישירות עם פרופ' דור.
"החוק אצלנו עדיין לא מיושם במלואו", הוא אומר. "הקמנו כבר את הוועדות,
אבל זה קשה מאוד. בינתיים אנחנו מכינים את הרשימות של התורמות והנתרמות, וכשיהיה
לנו מספיק חומר נתחיל להזמין אותן לראיונות ונוכל להפעיל את החוק".
לטענת דור, התקנות של משרד הבריאות הן שמקשות
על קידום התהליך: "זה חוק מאוד נוקשה ומסובך. יש ועדה ראשונה וועדה עליונה,
וכל הצד הפיננסי עדיין לא ברור. מרוב הוראות וועדות, אני עצמי לא מצליח להבין את
החוק. אני לא מכיר בתי חולים שהצליחו ליישם אותו, אבל בכל מקרה אנחנו עכשיו דנים
בזה".
תרומה בחו"ל היא הליך פשוט יותר?
"כן. אנשים חותמים על הסכמה וזהו.
אין ועדות ואין שום דבר".
אבל זה עולה למטופלות הרבה יותר
כסף.
"לא הרבה יותר, כי יש החזרים של
הקופות. בשביל כמה אלפי שקלים אף אחד לא יבוא. אם את חושבת שזה מה שיפתור את
הבעיות של עם ישראל, את טועה. החוק הזה לא יפתור את הבעיות. והתורמות איפה הן? אני
עוד לא רואה את התורמות בארץ. תכתבי בעיתון שמי שרוצה לתרום, שתבוא אלינו. כמה
נשים פנו אלינו בבכי שהם רוצות לתרום? מעט מאוד".
וכמה פנו אליכם בבכי שהן רוצות
להיתרם?
"פנו, פנו. לא דווקא לפה, יש לנו גם
מרפאות פרטיות, הן פונות לשם. תפסיקו לחפש מתחת לאדמה. החוק הזה הוא בעייתי".
השאלה היא אם הרפואה הפרטית הפורחת
בתחום, לא באה על חשבון הרפואה הציבורית.
"זאת המצאה של עיתונאים. קשקוש אחד
גדול. ליישם את החוק זה קשה מאוד".
חוק זה חוק.
"מי אמר שלא? אני לא נוסע ברמזור
אדום אם החוק אוסר עליי. אבל כמו שאמרתי, אני לא רואה את הציבור מתנפל על האפשרות
שחוק הביציות נותן. אם תהיינה הרבה תורמות, ותורמות ראויות, אפשר יהיה להפעיל את
החוק. רק שהמִנהלות והגביות וכל הסיפור הזה, זה די מסובך".
זה לא קשור לכך שמנהלי המחלקות מבצעים
טיפולי תרומת ביציות בקייב?
"מה פתאום, ממש לא. אנחנו לא מתחרים
בבית החולים שלנו. זה ממש לא קשור. יש רפואה ציבורית בכל תחום. וסליחה, המחוקק משך
את החוק עשר שנים, אז אל תאשימי את הרופאים. הדבר הכי גרוע מבחינתי הוא עיתונאי
שמאשים את הרופאים. אתם מחפשים סקופים, וזה סתם שטויות במיץ עגבניות. עשר שנים היה
החוק אצל שלושה שרי בריאות, אז מה את רוצה מהרופאים? הכול קשקוש בלבוש. הרופאים
מוכנים. אני מוכן לעזור לכל מי שרוצה, אם היה חוק פשוט. אנחנו לא מפחדים מתחרות.
הכי חמור זה להאשים רופא בכך שהוא עוצר את זה בגלל שהוא מרוויח במקום אחר".
זה מה שהנשים טוענות. בשיבא לפחות
רשמו את השם שלי כשהצעתי לתרום, אבל בבתי חולים אחרים גם זה לא נעשה.
"כי אנחנו באמת נערכים לזה ברצינות.
זה מאוד מסובך, כל ההתגלגלות הזאת בוועדות. פונדקאות זה כבר יותר פשוט ופחות מסוכן,
ושם גם התורמת מרוויחה משהו. תורמות ביציות חושבות שהן יעשו מזה ים של כסף, אבל
החוק כמעט לא מפצה אותן, למרות שמדובר בתהליך מסוכן. הן צריכות לקבל זריקות, ואחר
כך לעבור שאיבה, שזה בכלל לא פשוט".
אם זה הליך מסוכן, למה אתה מבקש שאזמין
בעיתון את הנשים לתרום? ומה עם הצעירות של קייב, עליהן אתה לא מרחם?
"מי שרוצה לתרום, שתתרום. אני עוסק
במקצוע לא של רחמנות. אבל מה זה האמירה הזו? זאת גסות רוח. אנחנו מוכנים ליישם את
החוק, כשתהיינה תורמות וכשנסדיר את הרגולציה המסובכת. אבל גם התמורה לא מושכת את
האנשים. את עשית את זה מתוך מחווה עיתונאית, ואני לא מאמין שאת רוצה לעשות את זה.
ואם כן - בואי תירשמי באמת ואל תרימי טלפון להפיל את המערכת. אני רוצה לראות שעל
עשרת אלפים שקל מישהי תקבל שבועיים זריקות, עם רמות גבוהות של אסטרוגנים, ומי יודע
מה יכול לקרות לה. ולעבור שאיבה וכדומה. שימי יד על הלב ותגידי אם את היית רוצה
לעשות את זה".
יש תורמות שבהחלט רוצות לתרום.
"בבקשה, שתבואנה. כמה יש? חמש?
שתיים?"
בבית החולים הלל יפה, שגם אליו
פנינו, כבר נרשמו 15 נשים.
"יופי, נהדר. אולי שם האוכלוסייה כן
מעוניינת, בתל-אביב לא. אני לא אחראי על הלל יפה. אני יודע מה קורה אצלי. אנחנו
עכשיו עושים רשימות".
כמה יש לכם ברשימות?
"יש כמה מועמדות. לא בדקתי את זה
היום. אני לא בודק את זה כל חמש דקות".
לא בשנה הקרובה
את פנייתה הנרגשת של נעמה שלחנו גם לדוא"ל
של ד"ר אילן קלדרון, מנהל המחלקה לפוריות בבית החולים הממשלתי 'בני ציון'
בחיפה. וכך ענה ד"ר קלדרון: "חוק תרומת הביציות כבר בתוקף ומיושם, הבעיה
העיקרית היא היעדר תורמות בארץ. היחידה בבני ציון לא עוסקת בתרומת ביציות
בחו"ל. בהצלחה, אילן קלדרון".
כדי לבדוק את טענת הדוקטור כי בבני ציון החוק
אינו מיושם בגלל היעדר תורמות, התקשרנו גם למחלקת ההפריה החוץ-גופית בבית חולים
זה.
אפשר לתרום אצלכם ביציות?
"תרומת ביצית? עדיין
לא. עדיין לא מדובר על זה. אבל את יכולה להשאיר לי שם וטלפון, ובמידה שזה יהיה
רלוונטי אני אצור איתך קשר".
יש לך הערכה מתי זה יקרה?
"בינתיים לא קיבלתי
שום הנחיות ממנהל המחלקה. אני כל הזמן שואלת אותו, אבל כרגע אין איזשהו צפי".
יש עוד נשים שרוצות לתרום?
"כן, יש".
יש? התבלבלנו. האם ד"ר
קלדרון, מנהל המחלקה, לא כתב שאין?
דוברות בית החולים סירבה
לאפשר לנו לראיין את קלדרון. "היחידה
להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי בני ציון הייתה מהראשונות בארץ שנערכו לביצוע החוק",
נמסר לנו מטעמה. "בבני ציון אף הוקמה ועדה מיוחדת לאישור תורמות, כנדרש בחוק.
כשיהיה ברשותנו מספר מינימלי של תורמות פוטנציאליות, תתכנס הוועדה על פי חוק ותאשר
אותן. לנוכח העובדה כי עד היום נעשתה פנייה של אישה אחת בלבד למתן תרומה (פרט
לפנייתה של התחקירנית מטעמכם), טרם התכנסה הוועדה כדי לדון בבקשה. ד"ר אילן קלדרון איננו מטפל
בנתרמות בבית החולים 'אלישע' או בבית חולים פרטי אחר, כך שהוא איננו פועל בניגוד
אינטרסים".
בדיקה שערכנו העלתה שקלדרון אמנם אינו
מבצע בעצמו השתלה של עוברים שהופרו מתרומת ביציות, אך הוא מכין במרפאתו הפרטית
נשים שעתידות לעבור את התהליך בבתי חולים פרטיים.
למרפאה הפרטית של פרופ' דוד לב-רן, מנהל
יחידת הפריון וההפריה החוץ-גופית בבית החולים הציבורי וולפסון, פנינו טלפונית. במרפאה
שלו בתל-אביב עוסק לב-רן בטיפולי תרומת ביציות דרך בית החולים הפרטי אסותא, כאשר
התרומות מגיעות מקייב.
שלום, אני זקוקה לתרומת ביצית. רציתי
לשאול עד כמה אפשר לבנות על החוק של תרומת ביציות בארץ.
"אין לו שיניים", ענתה המזכירה
במרפאתו של לב-רן.
אני מתלבטת מה לעשות.
"אם את הולכת לכיוון של תרומת ביצית,
אל תחכי שזה יקרה בארץ. את תחכי לשווא".
נעמה תחכה לשווא – אולי גם משום שבמחלקה
שלב-רן ממונה עליה במערכת הבריאות הציבורית, לא טורחים אפילו לרשום את פרטיה של מי
שמעוניינת לתרום. כך מתברר משיחה שערכנו למחלקת הפריה חוץ-גופית בוולפסון:
אפשר לתרום דרככם ביציות?
"לא. בינתיים עוד לא נגמר שום
דבר".
אבל התקנות כבר ניתנו, לא?
"תקנות... אבל את יודעת, צריך
מקום... יש היערכות פיזית של דברים, של נשים שמחכות לתרומת ביצית, זה לא כך כל
פשוט".
אז יש הערכה? הבנתי שבתחילת ינואר
כבר הייתה ישיבה על הנושא במשרד הבריאות.
"נכון, אבל מי ישלם עבור הביציות? כל
הדברים הללו לא סגורים. לא בית חולים או IVF ישלם עבור הביציות (מהחוק
החדש עולה שבית החולים דווקא אמור לשלם – י"א). אני לא יודעת מה נגמר
בפגישות. העלו המון שאלות שלא סגורות. לא נראה לי שבשנה הקרובה זה יהיה, אבל אולי
אני טועה. תעקבי אחרי אמצעי התקשורת".
שבועיים אחרי השיחה הזו, ניסינו שוב. גם
אז לא טרחו בוולפסון לרשום את שם האישה שמציעה לתרום ביציות.
מבית החולים וולפסון נמסר בתגובה: "פרופ' לב-רן הנו מחלוצי הטיפול בעולם בתחום של תרומת
ביציות, שותף ללידת הילדים הראשונים שנולדו בטיפולים אלה בתחילת שנות ה-80, וחלק
גדול ממחקריו, אשר פורסמו בכתבי עת מדעיים, היו בתחום תרומת הביציות. בהמשך
להנחיות משרד הבריאות התקיימה באחרונה ישיבה בנושא, בהשתתפות כלל מנהלי מחלקות ה-IVF בארץ, לרבות פרופ' לב-רן. היות שיש כמה
נושאים לטיפול ברמה ארצית בטרם ניתן יהיה ליישם את החוק, אנו כמו שאר יחידות ה-IVF בארץ ממתינים להנחיות משרד הבריאות,
ולאחר שיינתנו – נשמח לפעול על פיהן. מצב זה אינו עומד בסתירה לעבודתו של פרופ'
לב-רן בחו"ל. עוד מציין פרופ' לב-רן כי מתן שירותי רפואה פרטיים
במקביל לעבודה הציבורית הוסדר על פי דין, וכי הוא פועל לפי הכללים".
הקפאה תמורת תרומה
בוולפסון אם כן אומרים כי הם ממתינים
להוראות ממשרד הבריאות; אלא שמשרד הבריאות טוען כי העביר כבר את כל ההוראות וקיים
שתי ישיבות הסבר בנושא, וכי כעת על בתי החולים ליישם את החוק. בלתי אפשרי? תשאלו
את ד"ר אדריאן אלנבוגן, מנהל יחידת IVF בבית החולים הלל
יפה בחדרה. הוא כבר רץ קדימה, ומשאיר מאחור את כל הלבטים והספקות. וראו זה פלא:
בניגוד לעמיתיו, לאלנבוגן אין עסקי ביציות מעבר לים.
"עוד לפני שקיבלנו את ההוראות של
משרד הבריאות התחלנו לחפש תורמות", הוא מספר. "יצאנו בקמפיין - גם באינטרנט,
בפורומים שונים, וגם מפה לאוזן - וכבר עכשיו רשומות אצלנו כ-15 תורמות
פוטנציאליות. מתוכן, אני מאמין שיהיו לפחות שלוש תורמות בפועל. תורמת אחת כבר הגיעה
לפגישה הראשונה ועברה בדיקות מעבדה. זו בחורה צעירה, מיוחדת מאוד, שהחליטה לתרום
ממניעים אלטרואיסטיים. מצאנו שלוש נתרמות שמתאימות לה".
רופאים אחרים סיפרו לנו על הליך
מורכב, כמעט בלתי אפשרי, של הקמת ועדות והתחברות למאגרים.
"אנחנו הקמנו בבית החולים את הוועדה
שצריכה לאשר את התרומה, וקיבלנו ממשרד הבריאות תוכנת מחשב שמחברת את היחידה למאגר
הארצי החסוי שהוקם. למאגר מערכות הגנה מתקדמות, כדי שלא יצליחו לפרוץ אליו מערב
הסעודית. קיבלנו כבר את האישור לבצע את ההתרמה. יש עוד בעיה אדמיניסטרטיבית קטנה שתטופל
ממש בימים הקרובים, ואז נוכל לצאת לדרך".
אז ההוראות של משרד הבריאות
ישימות?
"בהחלט. יש כמה עניינים קטנים, אבל
הם לא מעכבים את המהלך".
למה בבתי חולים אחרים זה לא מתקדם?
"אני לא יכול לדבר בשמם. לפי מה
שהבנתי, גם אחרים מקדמים את יישום החוק".
אנחנו דווקא הבנו שלא.
"אני לא מעוניין לבקר אחרים. הנושא
קרוב ללבי. ישבתי שלוש שנים בישיבות בכנסת ועשיתי כל דבר כדי לקדם את החוק הזה,
יחד עם אנשים רבים וטובים שעשו הרבה יותר ממני. בגלל ההיסטוריה הלא נעימה של תרומת
ביציות בארץ, חשוב היה כל כך להסדיר את הנושא בחקיקה. הממסד הרפואי תמך בחקיקה
לאורך כל הדרך, ואני מאמין שגם יעשה הכול כדי לממש אותה. יש חוק, ואת החוק צריך
ליישם, גם אם הוא מסורבל מבחינה טכנית. יכול להיות שתוך כדי תנועה ניתקל בבאגים
ואז יהיה צורך לשנות כמה הוראות, אבל איך נדע שהוא לא ישים, אם לא נתחיל ליישם?
והכי חשוב זה שיגיעו תורמות. תכתבי שאנחנו מחפשים עוד תורמות".
גם פרופ' מרתה דירנפלד,
מנהלת מחלקת IVF בבית החולים 'כרמל' ומי שעומדת בראש
איל"ה (האגודה הישראלית לחקר הפריון), פעלה במשך שנים לקדם את חוק הביציות.
אבל כיום, לאחר שההליכים הפורמליים הושלמו, יש לה ביקורת חריפה עליו. הגולם קם על
יוצרו, היא אומרת. לצד טענות בדבר מחסור בכוח אדם וקשיים
כלכלים ופרוצדורליים המונעים את יישום החוק, מעלה דירנפלד טענות קשות על התקנות שנקבעו.
"החוק במתכונתו הנוכחית אינו מקפיד על ההפרדה בטיפול בין התורמת לנתרמת, מה
שעלול לפגוע באנונימיות, וחמור יותר - להזיק לתורמות. על פי החוק, תורמת אחת אמורה
לתרום לשלוש נשים, לכן לרופא יש אינטרס לתת לה טיפול חזק שיגרה מספיק את השחלות,
כדי שאפשר יהיה לשאוב ממנה מספיק ביציות. זה עלול לסכן אותה. לכן חשוב שיהיה רופא
אחד שמטפל בתורמת ורופא אחר שמטפל בנתרמות – כדי שלא יקרה מצב שבו מי שמגרה את
השחלות, צריך להתמודד גם עם הלחץ של הנתרמות והלחץ של בית החולים שייכנס מספיק
כסף.
"התקנות היו צריכות להיות הרבה יותר
גמישות ופחות מטילות אחריות וחרדה על הרופאים. אני מאמינה שבעתיד זה יסתדר, על ידי
כך שיבנו בנק ביציות מוקפאות מאורגן ומסודר, ושיהיו כללים מדויקים כמה מותר לשאוב
מתורמת. אנחנו רוצים לקדם את החוק אבל לא יכולים. יש לנו כרגע 127 נשים שממתינות
לתרומה, ורק שתי תורמות, שעוד לא בדקנו אם הן מתאימות. זה מאוד מורכב".
שאלנו את פרופ' דירנפלד האם העובדה שהיא
מבצעת טיפולי תרומת ביציות בקייב אחת לחודשיים, וגם מחזיקה קליניקה פרטית בלונדון,
גורמת לה להיות נלהבת פחות מהחוק .
היא השיבה כי רוב זמנה ומרצה מושקע ברפואה הציבורית בארץ, ושהעיסוק שלה בתחום באופן
פרטי הוא שולי וזניח. "הייתי מאושרת אם היה אפשר למצוא פתרון לכל אותן נשים
שמחכות לתרומה ולא יכולות לנסוע לחו"ל. הלב כואב לי על כל אישה. אני נוסעת לחו"ל
במקרים חריגים ומטפלת בנשים בודדות בשנה.
"עד עכשיו היה קשה מאוד לבצע תרומות
ביצית בארץ. את יושבת במרפאה הפרטית שלך, ובא אלייך זוג שאין לו פתרון, אז את
מציעה לו מה שכן אפשרי - חו"ל. בהרבה מקרים אחרים זה עובד הפוך: מגיעים אליי
לפרטי ואני ממליצה להם ללכת לציבורי. אין לי עניין לסחוט אנשים. בואי לא נתבלבל,
הפתרון של חו"ל נוצר בגלל המצב בשטח. בשנת 2001 משרד הבריאות בעצמו הוציא
משלחת לאוקראינה כדי לאשר את התרומות שנעשות שם. זה היה בהכשר של המדינה, כי לא
היה פתרון אחר".
הרופאים, אומרת דירנפלד, נותנים את השירות
בהתאם למה שהם יכולים לתת. "הם לא רוצים לסחוט אנשים בקליניקות הפרטיות. רוב
הרופאים זה ככה, אולי יש כמה חריגים. אין כאן התנגשות אינטרסים. לרופאים הרגילים,
במיוחד אלה שעובדים בפריפריה, נמאס מהמצב שבו נשים לוחצות ובוכות ולא יכולות
להרשות לעצמן פתרון בחו"ל. יותר מכול היינו רוצים שזה יהיה מסודר בארץ".
דירנפלד גם מציעה דרך להגדיל את היצע
הביציות בישראל: "נשים שמתקרבות לגיל 35 ועוד לא ילדו, מחליטות לפעמים להקפיא
את הביציות של עצמן כדי להרות בעתיד או להיעזר בפונדקאית. היום טיפול כזה עולה 15
אלף שקלים. הרעיון שלי הוא לאפשר לנשים לקבל את השירות הזה חינם, בתנאי שיסכימו
לתרום שתיים-שלוש ביציות לנשים שזקוקות להן. כך נוכל להקים בנק ביציות מוקפאות
שיהיה ממוין על פי תכונות של התורמות, במודל של בנק הזרע. זאת תוכנית שהפעלתי לפני
כמה חודשים באנגליה. היא גם הרבה יותר הומנית ממה שמוצע כיום. מי יתרמו בשביל עשרת
אלפים שקל? החלשות; ומי מודעות לנושא של הקפאת ביציות ושמירה על פוריות? דווקא המשכילות
יותר, המבוססות".
ממשכנות את נשמתן
אי אפשר לדבר על חוק הביציות בלי להזכיר
את עפרה בלבן, יו"ר עמותת 'חן לפריון', שכבר 13 שנה נאבקת למען חקיקת החוק
הזה ויישומו. היא עצמה אם לשני נערים, בני 17 ו-13, שנולדו מתרומות ביציות בארץ. את
המלחמה מנהלת כיום בלבן למען אחרות.
"העבודה על החוק הייתה כל כך קשה
ומייאשת, שאני לא אתן לזה עכשיו לחמוק מתחת לידיים", היא אומרת. "למיטב ידיעתי, היחידה הראשונה שתיישם אותו תהיה
בהלל יפה. ד"ר אדריאן אלנבוגן, שהיה שותף פעיל במאבק לחוקק את החוק, נחוש
בדעתו ליישם אותו במתכונתו הנוכחית".
למה בבתי חולים אחרים מתעלמים
מהחוק ומהדרישה של משרד הבריאות לאפשר תרומת ביציות?
"יחידות של קופת חולים כללית לא
עובדות כיחידות עצמאיות, אז לא משתלם להן ליישם את החוק. לעומת זאת, יחידות של בתי
חולים עירוניים או ממשלתיים, שפועלות כיחידות כלכליות בפני עצמן, יכולות להגדיל מאוד את ההכנסות שלהן אם תממשנה את החוק.
מאישה בריאה וצעירה אפשר לשאוב בקלות 15 ביציות טובות, בהליך שהיום הוא הרבה פחות
מסוכן מכפי שהיה בעבר. את הביציות הללו אפשר לחלק לשלוש נשים. כל אחת מן הנתרמות
תשלם לבית החולים, על פי התקנות, עשרת אלפים שקלים (שאותם היא יכולה לקבל כהחזר
מקופת החולים, אם היא עומדת בתנאי הזכאות) – וכך היחידה מקבלת בסך הכול 30 אלף שקל,
ובניכוי עשרת אלפים שהתורמת מקבלת, בית החולים נשאר עם רווח של 20 אלף. במצטבר, הסכומים
הללו יאפשרו ליחידות להגדיל את הצוות ולהשקיע יותר במחקר".
אז למה זה לא קורה?
"כי זה גם תלוי מאוד ברצון של ראש
היחידה. הוא צריך לרצות את זה, כי מדובר בבלגן לא קטן".
יותר כדאי לראש היחידה לבצע את
הטיפולים בחו"ל?
"בטח. איזו שאלה. בחו"ל זה יותר
רווחי לכולם. לכן המסלול של תרומת ביציות בארץ דעך".
בלבן אומרת כי היא מכירה רופאים שהתעשרו מהפריות
בחו"ל. "רוב הרופאים שעושים הפריות מבחנה בארץ, יש להם איזה קשר
בחו"ל. מעטים מאוד לא. הטיפול שם עולה לנתרמת פי חמישה. תרומת ביצית בארץ
עולה בין 7,000 ל-10,000 שקלים, ואילו בחו"ל בין 5,000 ל-7,000 אירו. אבל אישה
שרוצה ילד תעשה הכול; נשים חסרות אמצעים ממשכנות את נשמתן כדי להשיג את הכסף הזה".
יש לך אמון ברופאים, אם הם חובשים שני
כובעים סותרים?
"יש לי אמון בדבר הבסיסי: שהם שם
בשביל לעזור לנשים להרות, ובשביל ליצור משפחות מאושרות. לא רק הרופאים, כל הצוותים
הרפואיים. ועם זאת, ולמרות שזכותו של אדם להגיד 'אני רוצה גם לעשות לביתי', אני
מצפה מהרופאים שיבינו שהיצע הביציות בארץ כל כך קטן, שזה לא מה שיסגור להם את
העבודה עם תרומות מחו"ל. 5,000 נשים בישראל מחכות לתרומת ביציות, וכדי שכולן
תיכנסנה להריון צריך 20 אלף תרומות, משום שבממוצע אישה צריכה ארבעה מחזורי טיפול.
בישראל, אם נגיע ל-300 תרומות זה ייחשב הצלחה גדולה.
"משרד הבריאות צריך לעזור ליחידות
שרוצות להתחיל, מעבר לחוזר המנכ"ל שהפיץ. מצדי שתהיה רק יחידה אחת שתעשה את
זה. אחריה יגיעו כל השאר. זה ייקח זמן, אבל זה יקרה".
את אופטימית חסרת תקנה.
"אחרי שנים של מאבקים אני יודעת
שבסוף אפשר להשיג הכול. צריך רק להיות עקביים. כשבני הגדול היה בן 11 וסיפרתי לו
שהוא נולד מתרומת ביצית, הוא אמר: 'אמא, תשמעי, מה שעשתה אותה אישה היה נעלֶה'.
הוא השתמש במילה הזאת, 'נעלה'. רצתי תכף למחשב לתקתק את זה כדי שלא אשכח. והבן שלי
המשיך: 'אבל התפקיד שלה נגמר. נולדתי מהבטן שלך ויש לי אבא ואמא שאוהבים אותי'. את
המילים הללו זכותה של כל אישה לשמוע".
"הביצוע יתחיל בקרוב"
עינב שימרון-גרינבוים, דוברת משרד הבריאות, מסרה בתגובה:
"מאז כניסתו לתוקף של חוק תרומת
ביציות ביצע משרד הבריאות שורה של צעדים במטרה לאפשר את יישומו: הוקם מאגר המידע
הנדרש לפי החוק, נערך יום עיון בנושא למנהלי יחידות IVF, וכן אושר בוועדת
ערו"ב נוסח תקנות תרומת ביציות (תשלום פיצוי בשל פעולת שאיבת ביציות ותשלום אגרה בעד אישור
רופא אחראי).
ב-1 בדצמבר 2011 פורסם חוזר מנהל רפואה
ובו הוראות ליישום החוק. בחוזר צוין, בין השאר, כי כל יחידת IVF המוכרת על ידי משרד הבריאות
מחויבת לספק שירות זה בנגישות וזמינות ראויים לכל הפונים. ביום 9 בינואר 2012 ערך
משרד הבריאות פגישה לכל מנהלי יחידות IVF במטרה להבהיר
שאלות שעלו לאחר פרסום החוזר. אנו תקווה כי בעתיד הקרוב יחלו היחידות בביצוע ההליך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה