יפעת ארליך
מקור ראשון 17.02.12
הנערים שהגיעו לישיבת 'לב טהור' של הרב שלמה הלברנץ לאורך עשרים השנים האחרונות, חשבו שהם עומדים לחוות קדושה שאין דוגמתה. בפועל המתינו להם מלקות אכזריות, ניתוק מההורים, נישואין בכפייה, גירושין בכפייה, שטיפת מוח, הדחה לעדות שקר ואיומים ברצח. גם באגפים הקיצוניים של הציבור החרדי כבר מבינים, גם אם באיחור, שאת הטירוף הזה צריך לעצור
מבעד לחרך צר בתריס של עזרת הנשים בישיבת 'לב טהור', נגלה לעיניה של יוכבד מעודה חזיון בלהות. "ראש הישיבה שלמה הלברנץ היה משאיר את התלמידים כל הלילה ערים. כל הלילה. היה שם אחד בשם יוסף כהן, מתאגרף עם עבר פלילי, שאותו מינה הלברנץ לשפוך מים באוזניים של תלמידים שמתחילים להירדם. ראיתי איך שופכים מים גם על הבן שלי. היו שם בקבוקים של עראק, קוניאק והרבה אלכוהול. התלמידים שתו ושתו. אחד הבחורים חטף הרעלה של אלכוהול.
"באחד הלילות ראיתי איך נותנים מלקות לילד בן שבע. הורידו לו את הבגדים, השאירו אותו בתחתונים בלבד, השכיבו אותו וקשרו לו את הידיים והרגליים. 39 מלקות נתנו לו, והילד צורח בוכה. ראיתי את זה בעיניים שלי. הלברנץ ואשתו נכחו שם בשעת ההלקאה".
בנה של יוכבד, סיני מעודה, הוא רק אחד מבין קורבנות רבים של הפרשה האפלה הזו, שהכתה בפלגים האדוקים והקיצונים של הציבור החרדי. ילדים חרדים הם אלה שנחטפים וזוכים לחינוך מחדש ב'לב טהור', כת קיצונית שיושבת כיום בקוויבק שבקנדה. מדובר בפרשה שנמשכת כבר יותר משני עשורים, חוצה יבשות ומחנות, וקורעת לגזרים משפחות. אחת מהסתעפויותיה נידונה בימים אלו בבית הדין לענייני משפחה בראשון-לציון, ועל פרטיה המדויקים חל איסור פרסום, אבל מעלליו של שלמה הלברנץ לאורך השנים יכולים לפרנס בקלות סרט אימה באורך מלא. דרכונים מזויפים, חטיפת ילדים, גלגולי שלג ומלקות הם רק מקצת הפרטים שמהם מורכב הסיפור הקשה הזה. ואף שהלברנץ כבר ישב בכלא האמריקני בגין מעורבותו בחטיפה, אין שום סימן לכך שהוא מתכוון להיטיב את דרכיו.
להתרחק מהפצצות ומהכופרים
ארז אלברנס נולד לפני 49 שנה בקיבוץ חולתה. כשהיה בן 12 החליטו הוריו, פינחס ויוכבד, לעבור לירושלים. בעיר הקודש החל ארז הצעיר לבקר בטישים של אדמו"רים שונים, הוקסם מהאווירה, ועד מהרה הפך לתלמיד בישיבה של חסידות 'תולדות אהרן' במאה-שערים.
הוריו של ארז לא רוו נחת מתהליך החזרה בתשובה של בנם, שהציב לעצמו רף גבוה במיוחד – להנהיג חצר חסידית משלו. בדרך להגשמת החלום, תוך שהוא בורח מבית הוריו, התגלגל ארז בין חסידויות שונות. תקופה מסוימת שהה בחצרו של הרב אליעזר שלמה שיק, האדמו"ר הברסלבי מיבנאל, ומאוחר יותר חזר לסאטמר הירושלמית, שם אימץ תפיסת עולם אנטי-ציונית. באותה תקופה גם הבין שמכשול לא פשוט חוסם את המירוץ שלו לאדמו"רות: השם אלברנס, שמסגיר את מוצאו המזרחי. הפתרון היה פשוט - מאלברנס הוא הפך להלברנץ, וכשם פרטי החל להשתמש בשמו השני, שלמה.
"ואיך יכול להיות אדמו"ר בלי חסידים? הוא היה חייב לעשות לעצמו חסידים", מסבירה יוכבד מעודה. "יש הלכה שאומרת ש'אין אדם למד אלא במקום שלבו חפץ'. ואם ההורים שלו לא מסכימים, הוא לא חייב לשמוע להם. הלברנץ ניצל את ההלכה הזו כדי לנתק נערים מהוריהם ולהפוך אותם לחסידים שלו".
את חסידיו הראשונים הצליח הלברנץ לגבש סביבו בישיבת 'לב טהור' שהקים בשכונת בית-ישראל בירושלים. היו אלה נערים בני 13 ומעלה, שהתחנכו בבית מדרשו על תערובת של התלהבות ברסלבית וקיצוניות סאטמרית. כבר אז היו ב'תוכנית הלימודים' אלמנטים יוצאי דופן: ראש הישיבה נהג לקחת את תלמידיו בלילות למערות באזור רמות, שם למדו לאור נרות. בד בבד פיתח את חזונו האנטי-ציוני ודרכים מעשיות ליישם אותו.
"בחורף 1991, בזמן מלחמת המפרץ, הלברנץ מצא איך לנצל את המצב", מספרת מעודה. "הוא אמר להורים שכדי להציל את הילדים מהפצצות, הוא רוצה לקחת אותם לטיול בארצות הברית ושם לחזק אותם ביידישקייט, כדי שילכו בדרך השם בלי שהציונים הכופרים יקלקלו אותם. ההורים היו מאוד תמימים והאמינו לו".
למעשה, הלברנץ לא ייחס חשיבות רבה להסכמתם של ההורים. ממנהיג כריזמטי וקיצוני הוא הפך בשלב הזה לעבריין של ממש: אלה מההורים שלא שיתפו פעולה ולא נתנו אמון באדמו"ר הצעיר, נדהמו לגלות כעבור זמן קצר כי בניהם נחטפו והוצאו מהארץ, לעתים תוך שימוש בדרכון מזויף. כך למשל יצאו את גבולות ישראל מיכאל גולדמן ואריה מלכה, שהיו בגיל גיוס, ובנימין יחזקאל, שהיה קטין. דרכונו המזויף של יחזקאל נשא את השם יהושע מרקוביץ', ומאותו יום והלאה כינה הלברנץ את הנער בשם זה.
"הלברנץ, נבל ברשות התורה, למד מפרעה", אומרת מעודה. "גם פרעה שינה את השמות למיילדות. הלברנץ ידע שאם ישנה את שמותיהם של הבחורים, הוא יצליח להעצים את ההשפעה שלו עליהם. לתלמיד בשם חננאל שררה, למשל, הוא קרא יוחנן. הלברנץ למד גם שיטות של אוטוסוגסטיה ושטיפת מוח, והצליח להפוך את הבחורים לעבדים שלו. כשההורים התקשרו ורצו את הילדים שלהם, הוא אמר לתלמידים שזה לא טוב לחזור לארץ של הכופרים, ומצווה להישאר איתו בארצות הברית. כמה שההורים ביקשו, זה לא הצליח".
יחד עם צאן מרעיתו, שחלקו מורכב מקטינים, הגיע הלברנץ לקהילה הסאטמרית במונרו ולאחר מכן לשכונת בורו-פארק בברוקלין. "הוא הצליח ליצור אחיזת עיניים כשאמר כל הזמן שהישיבה שלו היא הכי קדושה מכל הישיבות", מספרת מעודה. "הרבה אנשים נפלו בפח הזה ורשמו את הילדים שלהם ל'לב טהור'. הצעירים שהוא לקח מהארץ לא הגיעו מבתים חילוניים או ממשפחות הרוסות - כמו שהלברנץ נהג לומר כדי לשנורר כסף; אלה היו בחורי ישיבה ממשפחות חרדיות".
להתבטל בפני האדמו"ר
גם הוריו של בנימין יחזקאל היו חרדים. מלכתחילה הם לא התירו לבנם ללמוד בישיבת 'לב טהור', אך בנימין נהג להסתובב בשעות המאוחרות עם הלברנץ ולעתים להיעלם לכמה ימים. הידיעה על הוצאת בנם לחו"ל בניגוד לרצונם נפלה עליהם כרעם ביום בהיר, והם מיהרו להגיש תלונה במשטרת ירושלים.
מאוחר יותר הגיעו לשם הוריו של נער נוסף, רפאל כהן, והגישו תלונה על חטיפת בנם. רפאל היה בן 13 כשהחל להתקרב לקהילת 'תולדות אהרן' בירושלים. בנו של האדמו"ר, יוסף יואל קאהן, שידל אותו להתנתק ממשפחתו, וגם רפאל החל להיעלם לתקופות ארוכות. במשך יותר משנה וחצי לא קיבלו ממנו הוריו שום אות חיים, וכבר חשבו על הגרוע מכול.
בגיל 17 נשלח הנער לארצות הברית אל הלברנץ, באמצעות דרכון מזויף. כשנודע להורים כי רפאל בחו"ל, הם מיהרו לתבוע את קאהן לדין תורה. הלה לא הגיע לדיון, אך שלח בשמו אדם בשם דניאל ביטון - שהודה כי הלברנץ משלם לו 500 דולר בחודש ושכר דירה בתמורה לאיסוף תלמידים בארץ עבורו. בתום הדיון פסק בית הדין שקאהן מחויב להחזיר את רפאל כהן להוריו. קאהן פעל לקיים את הפסק, אך לשווא. רק כעבור שנים אחדות הצליח להביא את הצעיר ארצה, כביכול לצורך השתתפות באירוע של החסידות, ואז השיב אותו להוריו.
גם מסעודי מלכה, שגידלה לבדה את ילדיה לאחר מות בעלה, נדהמה לגלות כי שני בניה אריה ויוסף קמו ונסעו לחו"ל. לאחר שנודעו לה פרטים נוספים על הנסיעה, פנתה האם במכתב כואב לארגון 'לב לאחים', הנאבק נגד התבוללות: "שלום רב, שמי מלכה מסעודי. ארז אלברנס לקח לי שני בנים וחטף אותם מארץ ישראל לאמריקה בלי שאדע ובלי שאסכים. אחד מהם היה נשוי פלוס ילדים והשני רווק. שם באמריקה הוא חיתן את הבן הרווק עם גויה ואמר לו שזה בסדר. הוא גייר אותה... הסיפור ארוך מאוד ועצוב וכואב". למשטרה היא לא פנתה, מכיוון שהבנים כבר היו בגירים. האחים אריה ויוסף לא חידשו איתה את הקשר, ועד היום הם חיים עם הלברנץ.
כמו שאר המשפחות שמהן נלקחו הצעירים, גם משפחת מעודה הייתה חרדית לתפארת ובה 14 ילדים. את האם יוכבד, ילידת כפר-סבא המתגוררת היום בארצות הברית, אני פוגשת אצל קרובי משפחתה בבני-ברק, שעות אחדות לפני שהיא טסה חזרה לביתה. קשה להאמין שמאחורי הדמות הנשית והעדינה הזו מסתתרת לוחמת נחושה, אך התנהלותה בסיפור חטיפת בנה מעידה כי כזו היא.
"ב-1991 גרתי בשכונה החרדית קריית-יואל במונרו", מספרת מעודה. "כמו שאר תושבי השכונה, שמעתי גם אני על הצדיק שהגיע מארץ ישראל. תחילה הוא התקבל יפה, וכולם נהרו אליו כדי לשמוע ממנו עתידות. אבל הלברנץ לא לקח בחשבון שהוא הגיע לדיקטטורה, לקהילה שיש בה שלטון יחיד, ואין בה מקום לשני מלכים. מהר מאוד הסאטמרים הבינו שהוא מנסה להשתלט להם על הקריה, אז הם העיפו אותו.
"הלברנץ עבר דירה לברוקלין, לשכונת בורו-פארק. באותה תקופה ידיד שלנו בשם יונתן הס, שהיה נשיא הישיבה של הלברנץ, הציע לבעלי לבוא ללמד שם. בעלי הגיע לישיבה וחזר מזועזע הביתה. הוא סיפר שיש שם ילדים קטנים, מגיל 4 ועד גיל 17, שכולם הפכו למשרתיו של הלברנץ. הוא תיאר איך ראש הישיבה יושב על כיסא רם ונישא, וכולם עומדים בשורה, משלבים ידיים ומחכים כמו גלמים למוצא פיו. ואז הלברנץ מתחיל לנאום: 'אם אתם תתבטלו כלפיי, אתם לא צריכים ללמוד, להתפלל ולעבוד את השם. מספיק שתתבטלו אליי, ואז יש לכם כרטיס כניסה לגן עדן'. זה בעצם היסוד של הישיבה שלו - ההתבטלות בפני האדמו"ר. ואז הוא חילק תפקידים לתלמידים: לאסוף כספים, לנקות את הבית, לעזור לאשתו לבשל. ממש עבדים ומשרתים".
מעודה לא האמינה למשמע הדברים. "איך יכול להיות שאדמו"ר יתנהל ככה? אמרתי לבעלי שזה לא מוצא חן בעיניי, ושלא ילך לעבוד שם. שכחנו מהסיפור הזה. בינתיים הלברנץ עבר דירה, כי הוא השיג הרבה כסף מתרומות. כך הוא הצליח ב-1992 לקנות בית פרטי ענק במונסי שבניו-יורק.
"בפסח של אותה שנה יונתן הס שוב הגיע אלינו. אני באותו זמן הייתי מאושפזת בבית חולים לשבועיים, ויונתן ביקש לקחת את הבן שלי סיני, בן 15, אל הרב הלברנץ לכמה דקות. אני מצטערת שאני קוראת לו רב. זה לא רב, אלא ערב רב. בלי שידעתי שום דבר, הלברנץ לקח את סיני לסיבוב ביערות. כל הלילה הוא הסתובב איתו בין הצללים ואמר לו 'אני יודע אילו עבירות עשית'. ככה הפחיד אותו עד שהבן שלי איבד לגמרי את הביטחון העצמי. הלברנץ הסביר לו שרק הוא יוכל להציל אותו מהעבירות".
ציתותים ברוח הקודש
כשמעודה שוחררה מבית חולים, היא שמעה מבעלה כי הס לקח את בנם לישיבה של הלברנץ. "הצטמררתי. הייתה לי הרגשה רעה. התקשרתי לאשתו של הס, ובקשתי שיחזירו לי את הבן מהר". גברת הס התווכחה עם מעודה. "הלברנץ צדיק", אמרה לה, "כדאי לך שסיני ילמד בישיבה שלו". מעודה התעקשה: "לא מתאים לי. אני רוצה שסיני יחזור לישיבה שלמד בה. בשום פנים ואופן לא ארשה לו לעבור לישיבה של הלברנץ".
הגורם להתעקשותה של מעודה לא היה רק הרושם השלילי בעקבות סיפורו של בעלה על הביקור בישיבה. באותו זמן התפרסם סיפורו של שי פימה (ראו מסגרת), והFBI- כבר החל לרחרח במסדרונות הישיבה. "כשאמרתי לגברת הס שלא מתאים לי שסיני יהיה בישיבה שיש בה חקירות של ה-FBI, היא ענתה שמדובר בעלילה. היא סיפרה שהלב של הלברנץ ממש שותת דם בגלל שכולם מדברים עליו לשון הרע, והכול בגלל שהוא צדיק ובעל ייסורים. מסכן", אומרת מעודה במרירות, "רק לצדיקים יש ייסורים. בסופו של דבר לבעלה לא הייתה ברירה, והוא החזיר את סיני הביתה".
שמחתה של מעודה הייתה מוקדמת. השיטה שבה עבד הלברנץ כבר עשרים שנה הייתה להשפיע על הילד ללחוץ על הוריו, כדי שאלה יאפשרו לו ללמוד בישיבה. וכשהלחץ הזה לא עובד, הלברנץ עובר לתותחים הכבדים.
"סיני הגיע הביתה ומיד התחיל לבכות שהוא רוצה לחזור ל'לב טהור'. הסברתי לו שאני רוצה שילמד בישיבה נורמלית. ואז סיני אמר לי: 'עכשיו אני מאמין שהרב הלברנץ צדיק ויש לו רוח הקודש. הוא אמר לי מראש שאתם לא תסכימו. הוא אמר שאתם היצר הרע, ורק אתם מפריעים לי להתקדש'. באותה תקופה הבן שלי היה ירא שמיים ותמים מאוד. כל היום היה יושב ולומד".
סיני בכה ובכה, אבל אמו לא נכנעה. בסופו של דבר הוא חזר לישיבה המקורית שלו, שבראשה עמד הרב אהרן וינטרניץ. "חשבתי שהכול בסדר", מספרת מעודה, "עד שבאמצע השבוע התקשר הרב וינטרניץ ואמר שסיני בוכה ורוצה ללכת לטיש בליל שבת אצל הלברנץ. הוא הציע לי לבוא לקראת הילד ולאפשר לו ללכת לטיש. הסכמתי. במוצאי שבת באמצע הלילה התקשר הרב וינטרניץ וסיפר לנו שהילד לא חזר מהטיש".
ההורים המודאגים רצו לישיבת 'לב טהור', שם התקבלו במטר קללות ונאצות מצד התלמידים. בשתיים לפנות בוקר הגיע לשם הלברנץ. "בהתחלה הוא לא רצה לקבל אותנו, אבל אני לא הסכמתי לחכות. כשמדובר בחיים של הבן שלי, אין לי זמן לגינוני כבוד. בחדר החיצוני ניסה יוחנן שררה, שהפך למעין גבאי של הלברנץ, לעצור אותי. אמרתי לו 'זוז לי מהדרך' ונכנסתי אל החדר הפנימי. הלברנץ קצת נבהל, אבל קיבל אותי ואת בעלי ומיד החל להטיף לנו על הישיבה הקדושה שלו. הסברתי לו שלא מעניין אותי מה לומדים פה. אני רוצה את הילד שלי".
הלברנץ הפעיל על ההורים לחץ רב וטען שהילד רוצה ללמוד רק אצלו. האב הלך והשתכנע, עד שהסכים להשאיר את סיני לתקופה קצרה בישיבת 'לב טהור'. "הבנתי שיש שם שטיפת מוח, אבל הסכמתי בלית ברירה", אומרת מעודה. "חשבנו שתוך כמה ימים סיני יתייאש ויחזור הביתה. בדיעבד התברר לי שבאותו זמן, התלמידים החביאו את הבן שלי באחד הארונות בבניין".
מעודה הדואגת רצתה לגלות כל מה שניתן על הישיבה שבה לומד בנה, ולשם כך פתחה במעקב. במשך כמה שבועות הייתה מתחבאת בכל לילה בעזרת הנשים של אולם התפילה, משם ראתה את ההשתכרות ההמונית של התלמידים, את ההתעללות ואת טקסי המלקות האכזריים. "השיטה של אלברנץ הייתה להקים בתוך הישיבה מין חבורות, שבתוכן היו התלמידים מתוודים על החטאים שלהם ומלקים זה את זה. בצהריים הוא היה שולח אותם לאסוף כסף, בלילות היו לומדים, ואז במשך כל הבוקר ישנים".
בנה של מעודה עשה את כל השבתות בישיבה, בלי לפקוד כלל את בית הוריו. כדי לשמור על קשר איתו הייתה יוכבד מגיעה מדי פעם לישיבה ובידיה חבילות מזון. כשניסתה לדבר על לבו של סיני שיחזור הביתה, היה הבן מסביר לה כי הוא מפחד שהקללות של הלברנץ יפגעו בה. ראש הישיבה, שככל הנראה צותת להם, היה קורא אחר כך לסיני ומשכנע אותו כי תוכן השיחות נודע לו ברוח הקודש.
שבועות וחודשים חלפו, והבן לא שב הביתה. רק בעקבות פציעה קשה בתאונת אופניים שהה סיני תקופה מסוימת בבית הוריו, אך כעבור זמן שוב נעלם. הפעם כבר לא לן בישיבה, אלא נדד בין מערות ובתים נטושים, לשם שלח אותו הלברנץ. כשמעודה ביקשה להתלונן במשטרה, התעוררה עליה חמתם של רבני הקהילה, שהוציאו עליה 'דין מוסר'. האם המבוהלת החליטה שלא לגשת לערכאות של נוכרים, ופנתה לבית הדין הרבני של חסידות ויז'ניץ במונסי. פסק הדין שמור איתה עד היום, והיא מציגה אותו בפניי. "הרב שלמה הלברנץ מחויב לעשות ולהשתדל בכל כוחו שהילד סיני מעודה יחזור להורים שלו, ולהשפיע עליו שלא יעזוב את הבית שלו שלא מרצון ההורים, וגם לציית לקול ההורים כמצווה עלינו בתורה", נכתב שם. בתמורה נדרשו ההורים להפסיק להשמיץ את הלברנץ, "וכל שכן לא ללכת לפוליס כמצווה עלינו בתורה".
"בשביל תורה אין כיבוד הורים"
הלברנץ שלח את סיני הביתה, אבל כעבור יומיים הנער שוב נעלם. כשמעודה חזרה אל בית הדין וסיפרה על ההתפתחויות, בחרו הרבנים שלא לעשות מאומה. הפעם החליטה האם להגיש כנגד הלברנץ תלונה במשטרה. רגע לפני כן, היא עשתה עוד צעד של ייאוש.
"כשזה נוגע לילדים שלי, שום דבר לא יעצור אותי. אני לא רואה בן-אדם ממטר", היא אומרת. "מכיוון שידעתי שבישיבה ערים בלילה וישנים ביום, החלטתי להתגנב בשעות הבוקר ולקחת את סיני בעצמי. ב-11 בבוקר נכנסתי דרך הדלת האחורית ומצאתי את החדר שבו ישנו הבחורים. היו שם הרבה מיטות ומזרנים על הרצפה, וריח מסריח של אלכוהול. כולם שם היו שיכורים וישנו. הערתי בשקט את הבן שלי, ששמח לראות אותי וקם מהר. הוא ביקש ללכת לשירותים, אבל אז יוסף כהן התעורר".
מעודה מספרת שכהן, שיכור למחצה, החל לחנוק את בנה. כשהיא צרחה, שאר הבחורים התעוררו והבריחו את סיני הרחק ממנה. מעודה לא ויתרה: היא נכנסה לאולם התפילה ונעמדה סמוך לספרי התורה. "התחלתי לדבר נגד הלברנץ. הבחורים שהיו שם לא ידעו מה לעשות. הם התחילו לקרוא תהילים בחדר הסמוך בקולי קולות נגד היצר הרע, כלומר נגדי. הודעתי להם שלא אזוז משם עד שסיני יבוא איתי. ככה השתלטתי להם על אולם התפילה במשך כמה שעות, ובזמן הזה ראיתי דרך החלון איך הלברנץ בורח. בשש בערב הם הביאו אליי את סיני, ואז התקשרתי לבעלי והוא בא לקחת אותנו. למחרת סיני נעלם שוב. באתי להלברנץ ואמרתי לו שהוא לא יכול למחוק מצווה מעשרת הדיברות - כבד את אביך ואת אמך. הוא ענה לי שבשביל תורה אין כיבוד הורים. הבנתי שיש לי עסק עם חולה נפש, והודעתי לו שנפגש בבית המשפט".
בינתיים הלברנץ צייד את סיני במאתיים דולר ושלח אותו להסתתר ביערות ובמערות. "אתה תהיה שמעון בר יוחאי של דורנו", אמר לו. כשהבין שמעודה אכן מתכוונת לערב את השלטונות, הורה הלברנץ לנער להתלונן במשטרה כנגד הוריו. "לפי מה שסיני אמר לנו, הלברנץ ציווה עליו לספר במשטרה שהוריו מכים אותו, מזניחים אותו ומאיימים עליו ברצח. הבן שלנו פתח נגדנו תיק בבית הדין למשפחה. לו מותר לגשת לערכאות? זה לא נקרא 'מויסר'?"
מעודה מציגה בפניי תצהיר בחתימת בנה, בו הוא מודה שהעיד בבית משפט שהוריו הרביצו לו, למרות שהיה מדובר בשקר מוחלט, משום שהוריו מעולם לא הרימו עליו יד. בית המשפט, שקיבל את גרסת ההורים ומצא סתירות בעדותו של הבן, פסק שאסור להלברנץ להחזיק בסיני מעודה. באותה עת, כנראה בעקבות ההסתבכות בפרשת שי פימה, החל הלברנץ לחשוש לגורלו והחליט להתרחק ממעודה הבן. בחג סוכות, אחרי חצי שנה של ייסורים ונדודים, שב סיני לביתו.
"זה היה חג של חירות. הילד התחיל לחזור לעצמו, אבל היינו צריכים לבנות אותו מחדש. הבאנו פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ישבנו שעות ושמענו מה עבר עליו. הוא היה שבר כלי. השקענו בו בפיתוח קול, כי יש לו כזה קול יפה, וחשבנו שזו דרך לחזק אותו. במשך כל הזמן הזה הוא לא הסכים אף פעם להוריד את הגופייה, גם לא בקיץ, כשכל הילדים התרחצו בבריכה. שאלתי אותו מה הוא מסתיר, והוא הבטיח לי שהוא לא מסתיר כלום. יום אחד ראיתי אותו במקרה כשהוריד את הגופייה. הזדעזעתי. כל הגב שלו היה מלא סימנים של שוט. רק אז סיני הודה שקיבל מלקות בישיבה של הלברנץ".
אף שבנה ניצל, מעודה לא הרפתה מהפרשה. במשך שנים היא אספה עדויות של נערים אחרים, ובמהלך חקירותה שמעה עדויות גם על מקרים קשים שעברו תלמידים בישיבה. "היו שם שלושה אחים שהגיעו מקנדה, ואמא שלהם השאירה אותם אצל הלברנץ. כמה בכיתי כשפגשתי אותם. התחננתי לאמם שתבוא לקחת את הילדים שלה, אבל היא היתה טיפשה ומפוחדת, ופחדה מאוד מהלברנץ ומהקללות שלו, גם לילדים הללו, שהיו מוכים ושבורים, היה פחד תמידי בעיינים".
מעודה ניסתה לשכנע את רבני מונסי לצאת נגד הלברנץ ולנדותו. "הלכתי מרב לרב ודיברתי שעות על שעות. הבאתי להם נערים שבאו להעיד. בהתחלה הרבנים לא הקשיבו לנו. היום אלה שלא רצו להקשיב, סובלים בעצמם. הילדים שלהם והנכדים שלהם נמצאים אצל הלברנץ".
בסופו של דבר הוציאו רבני מונסי פסק כנגד הלברנץ, הזהירו את הציבור מפניו ואף הקימו 'קו חם' לעשרות הורים שחיפשו את ילדיהם. בינתיים הורשע הלברנץ בחטיפת שי פימה ונשלח למאסר. באותה תקופה רבים מהנערים שחטף הלברנץ חידשו את הקשר עם הוריהם, וחלקם אף החלו להתנתק מהחצר שהקים. למרות הצלקות הנפשיות והפיזיות שהם נושאים כמזכרת לימי השתייכותם לכת, מרביתם שומרים גם כיום על שתיקה כמעט מוחלטת באשר למה שאירע בישיבת 'לב טהור'. עם זאת, המילים הספורות שהם מנדבים מפזרות את הערפל. התלמידים-לשעבר מספרים על סבל בלתי יתואר שהעביר אותם ראש הישיבה - על גלגולים בשלג, על מאה מלקות שחתכו בבשר הגב, ועל פגיעות מיניות. יוסף כהן, בכיר חסידיו של הלברנץ ומי שהיטיב להראות את נחת זרועו לתלמידים הסוררים, כבר לא יועמד לדין: בשנת 1999 הוא התאבד בקפיצה מהגג. יש הטוענים כי עוד קודם לכן איבד את שפיות דעתו. אחיו מנשה, שנלקח גם הוא על ידי הלברנץ לארצות הברית, מצא את מותו במהלך שנות ה-90 ממנת יתר של סם.
לאחר שחרורו מן הכלא בנובמבר 1996 חזר הלברנץ לישיבתו במונסי והחל לבנות מחדש את הקהילה, שסימני התפוררות כבר ניכרו בה. בעקבות חרמות שהוצאו נגדו בקהילה היהודית הוא נאלץ לעזוב בשנת 2000 את ארצות הברית ולחזור ארצה. כאן המשיך בהפצת משנתו, ואף הוציא לאור את ספר הראשון – 'דרך הצלה', שכולו דברי שטנה כנגד הציונים וקריאות להשמדת מדינת ישראל.
בראשית שנות ה-2000, אחרי ששהה בארץ חודשים ספורים בלבד, עבר הלברנץ לקוויבק שבקנדה, שם הקים מחדש את קהילת 'לב טהור'. כיום מורכבת הקהילה מכארבעים משפחות שמקבלות את מרותו של הלברנץ. מנהיגם מקיים תפילות ממושכות מדי יום ובעיקר בשבתות ובחגים, מחתן את חסידיו בגיל 14, מגרש בכפייה חלק מן הזוגות, ושולט בנכסיהם ובכלכלתם של חסידיו.
עם צמיחתה של תופעת 'נשות הטליבאן' בארץ, גם חברות קהילת 'לב טהור' החלו לעטות על ראשן רעלות. כמה מהנשים הרעולות מבית-שמש, שספגו גידופים וחרמות מצד הרחוב החרדי בישראל, מצאו מפלט בחיקה של הקהילה הקנדית. מידע שהגיע לארגון 'לב לאחים' הצביע על כך שגם אליאור חן, שהורשע בהתעללות מחרידה בילדים, ברח לקנדה בדרכון מזויף כשנחשפו מעלליו. על פי אותו מקור, חן הסתתר במשך שבועות אחדים בקהילת 'לב טהור' לפני שברח לברזיל, שם נעצר.
רבע שעה וחתונה
בשנותיו כאדמו"ר טרח הלברנץ גם לסדר שידוך הולם לחסידיו. לעתים השיא אותם לגיורות – כמו במקרה של אריה מלכה; במקרים אחרים הוא שלח לארץ שליחות כדי להביא במרמה כלות לקהילתו.
אפרת הייתה אחת מן הצעירות שהובאו למונסי. הובטח לה שהיא עומדת להינשא לבחור טוב ממשפחה מבוססת, אך שני פרטים על החתן איש לא סיפר לה: שהוא גרוש, ושדעתו אינו צלולה. היא דיברה איתו רבע שעה, ותחת לחץ פסיכולוגי כבד של הלברנץ, ששוחח איתה במשך שמונה שעות רצופות, היא הסכימה לנישואין. בדיעבד, כשהבינה לאיזה צרה נכנסה, החלה לגלות התנגדות לדרכיה ולהנהגותיה של הכת. הלברנץ בתגובה דאג לתת לה טיפול אישי צמוד. "בשיחה ארוכה שנמשכה עד לפנות בוקר, הוא אמר לי שאני אגוז קשה, ושאם הוא לא יכול לשכנע אותי להיות נכנעת לקהילה שלו, זה גרוע מאוד. הוא נותן לי צ'אנס קצר, שאם לא אכנע לקהילה, פשוט יקשרו לי את הידיים והרגליים, יכניסו אותי לתוך שק ויזרקו אותי לנהר", מעידה אפרת.
אפרת מספרת שהלברנץ גם היה יושב ולומד איתה במשך שעות ארוכות גמרא, זוהר והלכות נידה. כשאמרה לו שהיא צריכה ללכת ולטבול במקווה, ענה לה שתדחה את הטבילה למחר – מעשה אסור על פי ההלכה. "זה היה ה'מכה בפטיש' להבין שהבן-אדם הזה לא נורמלי על כל הראש", מספרת אפרת. מקהילת 'לב טהור' היא הצליחה בסופו של דבר להיחלץ בעור שיניה.
על המתרחש בשנים האחרונות בסביבתו של הלברנץ מספרת לנו שולמית חן, אישה חרדית שחיה בקהילת 'לב טהור' במשך כמה חודשים. "בעלי היה מקורב להלברנץ עוד פני שהכרתי אותו. הם היו מדברים שעות בטלפון ובעלי גם תרם לו עשרות אלפי דולרים. אחרי שהתחתַנו, הלברנץ ניסה לשדל אותנו לעבור לקהילה שלו בקנדה. אנחנו אנשי עסקים שמתמחים באבני חן, והוא רצה שנקים שם עסק ושחברי הקהילה יוכלו לעבוד אצלנו. זה רעיון הגיוני, משום שכיום אסור לגברים לעבוד מחוץ לקהילה, מה שגורם לתלות כלכלית מוחלטת שלהם בהלברנץ. הוא משלם בעבורם אפילו את חשבון החשמל, בלעדיו הם אבודים".
בני הזוג חן קיבלו את ההזמנה. "קנינו בית בקנדה ובשנת 2006 עברנו לשם. בהתחלה הכול נראה ורוד, אבל מהר מאוד הבנתי שזו קהילה שמתנהלת בשיגעון מוחלט. באותה תקופה הנשים שם כבר לבשו שאלים וגם מין רעלה על הראש, לא על הפנים. הלברנץ דרש מהן לשים עוד כיסוי על הראש. הנשים שם מדוכאות מאוד, רובן ממוטטות נפשית וחיות על כדורים. גם אשתו של הרב, שבעבר הייתה אישה חיונית ופעילה, קרסה לגמרי. שתי בנותיה הקטנות נלקחו ממנה, הלברנץ בנה לה יחידת דיור נפרדת משלו והיא בקושי יוצאת מהבית.
"גם ילדים של חסידים מוּצאים לפעמים מהבית שלהם ומועברים למשפחות אחרות, בעיקר אם ההורים מגלים התנגדות כלשהי להלברנץ. הוא מעניש את ההורים באמצעות לקיחת בניהם. הילדים בקהילה לא ממש לומדים. כשמגיעה לשם ביקורת של השלטונות אז הם עושים כאילו הם לומדים, אבל רוב הזמן הם מתבטלים. אם הם לומדים משהו, זה יידיש ואת התורה של מנהיג הקהילה.
הלברנץ, היא מספרת, מאזין לשיחות הטלפון של חסידיו ושולט בחיי המשפחה והאישות של כל הזוגות. "אחת הבעיות שם היא שאין מקווה, אלא במרחק שעה נסיעה. התוצאה היא שבשבתות ובימי חג הנשים לא יכולות לטבול". לדברי חן, רוב הזוגות בקהילה מתגרשים בסוף, מרצונם או שלא מרצונם. "הוא מחתן בכפייה ומגרש בכפייה. כשהבת שלו פייגי הייתה בת 16, הוא החליט לחתן אותה עם חבר קהילה בן 47, נשוי ואב לשבעה ילדים. הלברנץ דרש ממנו לגרש את אשתו. היא לא הסכימה, אז הם השיגו היתר של מאה רבנים להתחתן בלי לגרש את האישה הראשונה".
ראית שם סיגופים חריגים או מלקות?
"לא ראיתי מלקות. שמעתי על אירועים כאלה משנים עברו, אבל כנראה בעניין הזה חל שינוי לטובה. מצד שני, ברגע שמישהו מתנגד להלברנץ, הוא מיד מחרים אותו ומונע ממנו מזון. וכשמישהו מוחרם, כל בני הקהילה מקבלים דף עם שמו של המוחרם, ואז הם פותחים את ארון הקודש בהיכל וכולם מקללים אותו".
עלילות מתוכננות
כשחן עברה לקנדה, היא לקחה איתה גם את חנה (שם בדוי), נערה בת 15 מבית חסידי. חנה הייתה נערה מרדנית, והוריה חשבו ששהות קצרה בקהילה של הלברנץ תיטיב את דרכיה. "בתחילה חנה מאוד התנגדה לסגנון החיים של 'לב טהור'", מספרת חן. "היא כל הזמן רצתה לחזור להוריה בישראל, אבל הלברנץ בהדרגה קירב אותה אליו. הוא היה מנהל איתה מפגשים ארוכים במשך כל הלילה. חנה החלה להתלבש כמו יתר נשות הקהילה, עם שאל וכולי. היה שם בחור צעיר שמצא חן בעיניה והיא רצתה להתחתן איתו. אלא שהלברנץ רצה לחתן אותה עם חסיד אחר – בן 32, גרוש ואב לשניים. הוא שטף לחנה את המוח והצליח לשכנע אותה.
"אני הבנתי שהבחורה איבדה לגמרי את שפיות דעתה. באותו תקופה החלטתי לעזוב את הכת. חזרתי ארצה, באתי להוריה של חנה וסיפרתי להם מה קורה שם. הם דרשו מהלברנץ להחזיר את בתם לארץ, אך נענו בסירוב. אחרי שראו שהתחנונים לא עוזרים, הם טסו לקנדה בעצמם. בסופו של דבר הצליחו לחלץ אותה משם רק בעזרת כמה בחורים שהוציאו אותה בכוח הזרוע, לא לפני שחטפו כמה מכות. עד היום חנה מטופלת אצל פסיכיאטרים".
פרטיה המלאים של חנה שמורים במערכת. כמו אחרים מיוצאי קהילת 'לב טהור', היא אינה מעוניינת להתראיין. כל מי שמעז לצאת כנגד הלברנץ זוכה לקבל איומים מרומזים או מפורשים. אך מסך השתיקה הזה אינו מספק להלברנץ הגנה מוחלטת: מתוך הקלטה, משנת 2006, שהגיע לידי 'דיוקן', נשמע קולו של הרב הלברנץ כשהוא מדריך קטין באריכות למתן עדות. להלן כמה ציטוטים נבחרים מדבריו:
"תספר הרבה סיפורים למה לא טוב לך, ותספר את זה שוב ושוב בצעקה גדולה. צריך לעשות זאת בצורה חכמה. תספר שמרביצים לך ומשפילים אותך כל הזמן, ושבגלל זה הידרדרת לרחוב. תגידו שאתה לא יכול להיות תחת ההורים. אתה צריך להדגיש שהם מכים חזק, כי בלי לומר זה לא ילך. החלטה להעביר למשפחה אומנת רק שופט יכול להחליט.
"אסביר לך את זה צעד אחרי צעד. כדי ששופט יחליט יש פרוצדורה שלמה. דבר ראשון צריך להגיש תלונה במשטרה, ואז המשטרה קוראת לשירותי הרווחה ושירותי הרווחה לעובדת סוציאלית. אחר כך ישלחו את זה לפסיכולוג. לכל אדם שידבר איתכם, תגיד אותו הדבר ותספר אותן מעשיות: 'ההורים מענים אותי, אני לא יכול לחיות שמה'. חשוב שתתאר אירועים מדויקים עם פרטים קטנים. על פי החוק יש שלושה סוגים של אלימות: פיזית, נפשית ומילולית. אלימות פיזית, הכוונה היא שמכים בגשמיות. אלימות מילולית נקרא שאומרים מילים רעות כל הזמן שאי אפשר לשאת. ואלימות נפשית כשהורסים נפש של בן-אדם. רק סיבה אחת משלושת הסיבות מספיקה לקחת ילד מביתו. אפילו שזה שקר וכזב, אתה צריך להגיד שזה כן נכון. תשחק את זה טוב-טוב. אחר כך אני אצור איתך קשר. אחרי כמה ימים או שבוע אפנה לעורך דין שיתערב, והוא יעשה את הסיפור יותר רציני. אם ירצו להחזיר אותך הביתה, תגיד שאתה רוצה להתאבד".
במקביל לשיטות הפליליות, ממשיך הלברנץ לעשות נפשות צעירות לקהילתו גם בדרכים קונבנציונליות יותר. בחודש האחרון התקיימו בבני-ברק ובירושלים שני כנסים בהשתתפות בנו של האדמו"ר, נחמן הלברנץ, שהגיע לביקור בארץ. הלברנץ הבן שידל באירועים הללו משפחות נוספות להצטרף לקהילה בקנדה, או לפחות לשלוח את ילדיהן לחינוך מחדש ב'לב טהור'.
כיום, באיחור של עשרים שנה, מכירים גורמים חרדיים רבים בכך שהניסיון לטפל בהלברנץ באמצעות בתי דין רבניים נכשל. רבנים חרדים, ביניהם גם כאלה המזוהים עם זרמים קיצוניים, הבינו כי הגיע העת לשים סוף לסאגה המטורפת הזאת, ובאופן חריג הם התירו הלכתית לפליטי 'לב טהור' להעיד כנגד הלברנץ במשטרה ובבית המשפט שהקים 'האויב הציוני'. את צלקות השוט שנצרבו בעורם ובנפשותיהם של נערים תמימים כבר לא ניתן יהיה להעלים, אך אולי בעקבות המקרה הזה, אדמו"רים אחרים מטעם עצמם יוקעו לפני שיהיה מאוחר מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה